שנה טוב לאיבון

לא הייתה לי שום כוונה לכתוב ספר ילדים. פשוט ערב אחד בראש השנה  כתבתי לנכדתי ברכה, על נייר פשוט וקישטתי אותה במגזרות נייר. למחרת שלחתי את הברכה. נכדתי וכל מי שראו וקראו את הברכה, אהבו אותה מאוד והאיצו בי לשלוח אותה להוצאה לאור. הם לא התייאשו והזכירו לי שוב ושוב את הברכה שצריכה לראות אור ולשמח גם ילדים אחרים. טיעון זה די שכנע אותי. וחשבתי לעצמי, נו, מה כבר יכול להיות? הכי הרבה זה יעלה לי רק בול. שלחתי את הברכה ולא חשבתי עוד על הנושא.

ההפתעה הייתה גדולה כאשר בוקר אחד צלצל הטלפון עם בשורה שהחליטו להוציא לאור את ברכת שנה טובה לנכדתי. זה היה בין הימים המאושרים בחיי!

כל הספרים שלי נכתבו מתוך הלילה החשוך של הנשמה. הספר שנה טוב לאיבון נכתב כולו מתוך אור יום מלא ונפלא, לנוכח קרני השמש הזורחת, כשדבר לא מעיב על נשמתי, ורק שמחה ואהבה שורות בה.

כשראיתי את הציורים הנפלאים, של בעלי החיים המתוקים, ונכדתי ועצמי, הייתי באופוריה אמיתית; העולם נהיה פתאום רחב ונפלא והשמיים יותר גבוהים. יקשה עלי לתאר במילים את הרגשת ההתעלות כשראיתי בחנויות ספרים אמהות וסבתות קונות את הספר לילדיהן ונכדיהן. כל שנה, בראש השנה, יש לי מתנה נפלאה. כל שנה בראש השנה האושר והשמחה מברכות אותי מתוך ברכת שנה טובה ששלחתי לנכדתי.

אני אסירת תודה ליקירי על כך שבזכותם זכיתי לחוות אהבה ושמחה אמיתיות, ושבזכות אהבתם הייתי מסוגלת לבטא את אהבתי שלי.

קריאה מהנה, אלה שונייה 

שנה טוב לאיבון (הוצאת דני, 1997).